אריה שפר הינו בעל רשת משרדי תיווך ויעוץ נדל"ן ביפו - נדל"ן הים התיכון - מזה שנים רבות.
כמן כן, אריה שפר מפרסם כתבות בעיתון דה מארקר, בהן הוא מספר על חוויותיו במשך שנים רבות ביפו.
רשת נדל"ן הים התיכון שהקים מהווה דוגמא ומודל להתנהלות הגונה ומקצועית.
והפעם: אריה שפר מנדל"ן הים התיכון מספר על החיים בדו קיום בעיר מעורבת ומה קורה כמשפט מאד פשוט הופך לטעון, עקב אי הבנה פעוטה
לפני ימים מספר הגיע למשרד נדל"ן הים התיכון זוג יפואי נחמד שהביע עניין בשכירת דירה אותנטית ויפה, שהתפרסמה באתר המשרד.
הסוכן תיאם את הביקור בדירה עם השוכרים שעמדו לעזוב, ולאחר זמן מה שבו הסוכן והלקוחות, כולם מרוצים ומחייכים.
הכל זרם - הזוג אהב את הדירה, את המיקום ואת המחיר והכל זרם לכיוון חתימת חוזה.
התנאים סוכמו טלפונית עם בעל הנכס, חוזר בתשובה חבוש כיפה, שהתגאה בהצגת דירתו כ"בית ערבי מסוגנן".
אלא שפגישת החתימה במשרדנו, שאמורה היתה להיות פשוטה ומהירה, התפוצצה תוך דקות.
לפתע דרש בעל הנכס תשלום לשנה תמימה מראש וערבות בנקאית בסכום אסטרונומי, תנאים שמעולם לא דיבר עליהם קודם לכן.
היה ברור לכל הנוכחים שמטרתו היא להקשות ולטרפד את החתימה.
השוכרים כמובן קמו והלכו. אני ביקשתי לקבור את עצמי ברצפה.
“איך אתה מביא לי שוכרים ערבים?” פנה אלי המשכיר, מיד כשעזבו השניים במפח נפש "הרבי לא מרשה לי להשכיר לערבים, כתוב בתורה שאסור, ולמה בכלל שאני אשכיר להם?" הוסיף בלי להניד עפעף, בשכנוע פנימי עמוק.
הודעתי לו שלא נמשיך לטפל בדירתו יותר. "זוהי מדיניות חד משמעית של המשרד" הסברתי לו, נהנה לראות את פניו מתכרכמות “מי שלא רוצה להשכיר או למכור לערבים, אנחנו לא עובדים איתו”.
"אז איך אני אשכיר אותה?" שאל אותי.
"בקש מהרבי שלך שישכיר את הדירה עבורך" עניתי לו.
מחמם את הלב לראות כיצד מחזיק דו הקיום בין יהודים וערבים ביפו, מזה שנים רבות, למרות כל מה שעובר על מדינתנו הקטנטונת, חדשות לבקרים.
המגורים הסמוכים זה לזה, הילדים המבלים ביחד במתנ"סים ובבריכות השחיה, בחוף הים, הקשר הבלתי אמצעי ברחוב, במכולת, כל אלו נותנים תקווה לעתיד טוב יותר.
אין ספק כי הרגשת קיפוח על רקע לאומי, עדתי או דתי, מתסכלת מאין כמוה ונחרטת בזיכרון הנפגע לזמן רב מאד, עמוקה וצורבת.
אין לקבל אפליה שכזו ואל לנו לעבור עליה לסדר היום. על אחת כמה וכמה – ביפו.
התקשרתי לבני הזוג כדי להתנצל. הם לא הופתעו מהתנהלות השוכר וידעו בדיוק את הסיבה לתנאים הבלתי אפשריים שצצו לפתע. שמעתי את העלבון בקולם. הבטחתי להם למצוא עבורם דירה אחרת, וקיימתי.
ואז הגיעה האסיפה של תושבי יפו ובה קם אחד התושבים וסיפר כיצד בבנק, בשדרות ירושלים, שמו שלט גזעני כנגד תושביה הערבים של יפו. לחצו כאן להמשך הסיפור של אריה שפר ולסוף הטוב.
תכנים נוספים יציר כפיו של אריה שפר שעשויים לעניין אתכם:
אריה שפר סוקר את שוק הנדל"ן ביפו
אריה שפר כותב על מכרזי נדל"ן
אריה שפר - סיפורי נדל"ן
נדל"ן הים התיכון
פורטל יפו
איך ניצחתי את ערוץ הספורט לגמרי לבד
כמן כן, אריה שפר מפרסם כתבות בעיתון דה מארקר, בהן הוא מספר על חוויותיו במשך שנים רבות ביפו.
רשת נדל"ן הים התיכון שהקים מהווה דוגמא ומודל להתנהלות הגונה ומקצועית.
והפעם: אריה שפר מנדל"ן הים התיכון מספר על החיים בדו קיום בעיר מעורבת ומה קורה כמשפט מאד פשוט הופך לטעון, עקב אי הבנה פעוטה
 |
| אריה שפר מספר על דו קיום ביפו |
הסוכן תיאם את הביקור בדירה עם השוכרים שעמדו לעזוב, ולאחר זמן מה שבו הסוכן והלקוחות, כולם מרוצים ומחייכים.
הכל זרם - הזוג אהב את הדירה, את המיקום ואת המחיר והכל זרם לכיוון חתימת חוזה.
התנאים סוכמו טלפונית עם בעל הנכס, חוזר בתשובה חבוש כיפה, שהתגאה בהצגת דירתו כ"בית ערבי מסוגנן".
אלא שפגישת החתימה במשרדנו, שאמורה היתה להיות פשוטה ומהירה, התפוצצה תוך דקות.
לפתע דרש בעל הנכס תשלום לשנה תמימה מראש וערבות בנקאית בסכום אסטרונומי, תנאים שמעולם לא דיבר עליהם קודם לכן.
היה ברור לכל הנוכחים שמטרתו היא להקשות ולטרפד את החתימה.
השוכרים כמובן קמו והלכו. אני ביקשתי לקבור את עצמי ברצפה.
“איך אתה מביא לי שוכרים ערבים?” פנה אלי המשכיר, מיד כשעזבו השניים במפח נפש "הרבי לא מרשה לי להשכיר לערבים, כתוב בתורה שאסור, ולמה בכלל שאני אשכיר להם?" הוסיף בלי להניד עפעף, בשכנוע פנימי עמוק.
הודעתי לו שלא נמשיך לטפל בדירתו יותר. "זוהי מדיניות חד משמעית של המשרד" הסברתי לו, נהנה לראות את פניו מתכרכמות “מי שלא רוצה להשכיר או למכור לערבים, אנחנו לא עובדים איתו”.
"אז איך אני אשכיר אותה?" שאל אותי.
"בקש מהרבי שלך שישכיר את הדירה עבורך" עניתי לו.
מחמם את הלב לראות כיצד מחזיק דו הקיום בין יהודים וערבים ביפו, מזה שנים רבות, למרות כל מה שעובר על מדינתנו הקטנטונת, חדשות לבקרים.
המגורים הסמוכים זה לזה, הילדים המבלים ביחד במתנ"סים ובבריכות השחיה, בחוף הים, הקשר הבלתי אמצעי ברחוב, במכולת, כל אלו נותנים תקווה לעתיד טוב יותר.
אין ספק כי הרגשת קיפוח על רקע לאומי, עדתי או דתי, מתסכלת מאין כמוה ונחרטת בזיכרון הנפגע לזמן רב מאד, עמוקה וצורבת.
אין לקבל אפליה שכזו ואל לנו לעבור עליה לסדר היום. על אחת כמה וכמה – ביפו.
התקשרתי לבני הזוג כדי להתנצל. הם לא הופתעו מהתנהלות השוכר וידעו בדיוק את הסיבה לתנאים הבלתי אפשריים שצצו לפתע. שמעתי את העלבון בקולם. הבטחתי להם למצוא עבורם דירה אחרת, וקיימתי.
ואז הגיעה האסיפה של תושבי יפו ובה קם אחד התושבים וסיפר כיצד בבנק, בשדרות ירושלים, שמו שלט גזעני כנגד תושביה הערבים של יפו. לחצו כאן להמשך הסיפור של אריה שפר ולסוף הטוב.
תכנים נוספים יציר כפיו של אריה שפר שעשויים לעניין אתכם:
אריה שפר כותב על מכרזי נדל"ן
אריה שפר - סיפורי נדל"ן
נדל"ן הים התיכון
פורטל יפו
איך ניצחתי את ערוץ הספורט לגמרי לבד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה