אריה שפר, הבעלים רשת משרדי תיווך ויעוץ נדל"ן ביפו - נדל"ן הים התיכון, בסיפור נוסף פרי עטו, אשר התפרסם במדור בעיתון דה מרקר.
רשת נדל"ן הים התיכון שאריה שפר הינו בעליה, מהווה דוגמא ומודל להתנהלות הגונה ומקצועית.
יחד עם פרצי היצירתיות המוקדשים לשיווק נכסים באופן מיוחד, עולים וצצים מדי פעם סיפורים אלו.
חליפה ושלושה חודשים במזומן
כבר בטלפון נשמע רפי (שם בדוי) כאדם נחמד מאד, זורם כזה.
אותו רפי התהדר בשם משפחה ממלכתי במיוחד, אחד כזה שהארץ כולה משופעת ברחובות, כיכרות ובנייני ציבור בשם זה, ויחד עימו הגיעה גם אשתו - שקטה ומנומס. שניהם נגיעו עם חיוך רחב והרבה נימוסים.
רפי ואשתו היו בעלי עסק לתפירת עילית לנשות החברה הגבוהה.
הוא התעניין בשכירת החנות בכיכר המדינה, עליה ראה את השלט "להשכרה" שלנו. בפגישה הראשונה אפילו הבטיחו רפי ואשתו לפנק אותי בחליפת אומן מעשה ידיו, אם רק אשיג לו את ההנחה הלא משמעותית שביקש לקבל, בדמי השכירות החודשיים.
לקח לו רק דקותיים להחליט שהוא סוגר על המקום, עוד משהו כמו חצי שעה לנהל מו"מ עם בא כוח בעל הנכס – עורך דין מכובד שייצג את הבעלים אשר התגורר בחו"ל, ובדיוק עוד יום אחד כדי לסגור הסכם ולחתום על חוזה השכירות לתקופה ארוכה.
את שלושת החודשים הראשונים שילם רפי במעמד חתימת החוזה בשטרות מרשרשים מזומן, השאיר את כל הצ'קים לשאר התקופה, ובעוד אשתו מודדת לי את אורך השרוולים ברוב טקס - לצורך אותה חליפה צ'ופר שהבטיח לי, מזג רפי לעצמו דרינק קטן וחייך.
אני לא ידעתי למה הוא חייך, אבל הוא ידע היטב.
למה חייך רפי, ומדוע מהר מאד הפסיקו כל האחרים לחייך?
להמשך הספור - לחצו כאן
אריה שפר כותב על מכרזי נדל"ן
אריה שפר - סיפורי נדל"ן
נדל"ן הים התיכון
פורטל יפו
איך ניצחתי את ערוץ הספורט לגמרי לבד
רשת נדל"ן הים התיכון שאריה שפר הינו בעליה, מהווה דוגמא ומודל להתנהלות הגונה ומקצועית.
יחד עם פרצי היצירתיות המוקדשים לשיווק נכסים באופן מיוחד, עולים וצצים מדי פעם סיפורים אלו.
והפעם, סיפור אמיתי לגמרי שכתב אריה שפר על שוכר נחמד, אלא שאז הוא מתגלה כסיוט הגרוע ביותר של בעל הנכס.
חליפה ושלושה חודשים במזומן
אריה שפר בסיפור נדלן: חליפה ושלושה חודשים במזומן |
אותו רפי התהדר בשם משפחה ממלכתי במיוחד, אחד כזה שהארץ כולה משופעת ברחובות, כיכרות ובנייני ציבור בשם זה, ויחד עימו הגיעה גם אשתו - שקטה ומנומס. שניהם נגיעו עם חיוך רחב והרבה נימוסים.
רפי ואשתו היו בעלי עסק לתפירת עילית לנשות החברה הגבוהה.
הוא התעניין בשכירת החנות בכיכר המדינה, עליה ראה את השלט "להשכרה" שלנו. בפגישה הראשונה אפילו הבטיחו רפי ואשתו לפנק אותי בחליפת אומן מעשה ידיו, אם רק אשיג לו את ההנחה הלא משמעותית שביקש לקבל, בדמי השכירות החודשיים.
לקח לו רק דקותיים להחליט שהוא סוגר על המקום, עוד משהו כמו חצי שעה לנהל מו"מ עם בא כוח בעל הנכס – עורך דין מכובד שייצג את הבעלים אשר התגורר בחו"ל, ובדיוק עוד יום אחד כדי לסגור הסכם ולחתום על חוזה השכירות לתקופה ארוכה.
את שלושת החודשים הראשונים שילם רפי במעמד חתימת החוזה בשטרות מרשרשים מזומן, השאיר את כל הצ'קים לשאר התקופה, ובעוד אשתו מודדת לי את אורך השרוולים ברוב טקס - לצורך אותה חליפה צ'ופר שהבטיח לי, מזג רפי לעצמו דרינק קטן וחייך.
אני לא ידעתי למה הוא חייך, אבל הוא ידע היטב.
למה חייך רפי, ומדוע מהר מאד הפסיקו כל האחרים לחייך?
להמשך הספור - לחצו כאן
תכנים נוספים יציר כפיו של אריה שפר שעשויים לעניין אתכם:
אריה שפר סוקר את שוק הנדל"ן ביפואריה שפר כותב על מכרזי נדל"ן
אריה שפר - סיפורי נדל"ן
נדל"ן הים התיכון
פורטל יפו
איך ניצחתי את ערוץ הספורט לגמרי לבד
מסקרן !
השבמחקמרתק!
השבמחק